על קו הזינוק, לפני המירוץ

מאת: עדי כהן

השבוע התבקשנו להתחיל בהכנות לקראת אירוע הסיום של הקורס, ולמרות שכולנו ידענו את תאריך הסיום מהיום הראשון היינו מאוד מופתעים שהוא כל כך קרוב. איך אפשר להתחיל לסכם את הקורס ואת הדרך שעברנו בחצי שנה האחרונה, כאשר אנחנו יודעים שאנו עוד לפני קו הזינוק?

עד לפני כחצי שנה עבדתי במשרד היי-טק משופץ וחדשני בצפון תל אביב. את יום העבודה התחלתי בשעה תשע, אכלתי ארוחות צהריים עם "תן ביס" והשתכרתי יפה מאוד, כך שיכולתי להרשות לעצמי מגורים נוחים ומפונקים במרכז תל-אביב. זה אולי נשמע כמו מנטרה חסרת תוכן, אבל הייתה נקודה מסוימת שבה הרגשתי שמשהו חסר, וכסף זה באמת לא הכל בחיים. אי אפשר להגיד שהסביבה העסקית לא אתגרה אותי, אבל ההרגשה שכל פועלי הוא עבורי בלבד לא סיפקה אותי, והרגשתי שאני חייבת יותר מזה.

אני לא זוכרת את הנקודה המדויקת בה החלטתי שאני רוצה לצאת לקורס הצוערים. יכול להיות שזה הפך לאתגר משפחתי אחרי שאבא שלי לא עבר את המיונים בזמנו, אבל אני כן יודעת שזה היה חלום שרק חיכה להתגשם. בכל שנה הייתי עוצרת את עצמי כי חששתי שלא אעבור את המיונים, שהתפקיד גדול עלי ועוד אלף ואחד תירוצים. ההחלטה לצאת לקורס הייתה משמעותית ולא פשוטה, והייתה כרוכה בוויתור עצום של בן זוגי על קריירה מבטיחה שהוא רק התחיל. אם זה לא מספיק, אופי ההכשרה ועומס המשימות מציבים לא מעט אתגרים עוד מעכשיו.

אני חייבת להודות שעל אף שחשבתי שהקורס יהיה מיוחד, מעולם לא דמיינתי עד כמה משמעותית תהיה החוויה. אנחנו יוצאים לסיורים מעניינים במקומות שחלקנו לא ביקרנו בהם מעולם, מארחים דוברים בכירים ומקצועיים, ונוכחים בדיאלוגים מדיניים מרתקים לצד מנכ"ל משה"ח – כל אלה הם רק חלון הצצה לחיים שמחכים לנו. ברמה המקצועית, אנחנו מקבלים כלים רבים שיאפשרו לנו להצליח לעמוד בגודל המשימה; עמידה מול קהל, יכולות הנהגה וניהול, עבודה בצוות והעברת מסרים, בד בבד הכרה ותרגול ייצוג מדיניות החוץ של מדינת ישראל וחומרים מקצועיים רבים (ואם זה לא נשמע מספיק – תחשבו על להתחתן במקביל!). מעבר ללימוד המקצועי, הליווי הצמוד לאורך הקורס, והחברים הקרובים (שכבר כמעט בלתי אפשרי לדמיין איך נפרדים), יוצרים אווירה של חממה נעימה ומכילה, כך שקצת מפחידה המחשבה שבקרוב נעמוד בזכות עצמנו.

לצד ההתרגשות לקראת סיום ההכשרה, אני עסוקה במשימות לוגיסטיות וגישור על דילמות עם בן זוגי. קודם כל, אנחנו תוהים על מידת הסיפוק האפשרי מהתעסוקה המוצעת לו בנציגות מול עבודתו כעו"ד בישראל, וכיצד יהיה לנהל חיי נישואין (שעוד בחיתוליהם) ללא כל סביבה תומכת. ברמה המעשית, עלינו לארוז את כל חיינו לקופסאות ולשלוח אותם במכולה (ולדאוג לארוז מספיק טחינה ושקדי מרק), לחתום על חוזה שכירות במדינה זרה ומעל הכל, לדאוג שהכלב שלנו לא ילך לאיבוד בטיסת ההמשך ויגיע ליעד אחר. על אף כל החששות והסידורים האינסופיים, ב-1 לאוגוסט אתחיל את תפקידי המשולב בוילנה, בירת ליטא, והאצבעות כבר מגרדות להתחיל לעבוד וליישם את כל מה שלמדתי.

אז כיום אני גרה בקריית גת (לאחר שהפסדתי במשא ומתן מול בן זוגי לקראת השליחות, לטובת קרבה להוריו), מתעוררת לפני השמש וחוזרת אחרי שקיעתה, הכלב שלי כבר לא מזהה אותי וזמן עם חברות זה רק המלצה – אבל פתאום התמונה שלמה ואני מרגישה במקום הנכון.

צוות ברלין בפעולה