"תעשי רק מה שאת אוהבת, רק מה שאת חושבת שעושה לך טוב"

מאת: אירית יאחנס

אז חזרנו משבוע האוריינטציה לשבוע הלפני אחרון של הקורס וההכנות לקראת היציאה לשליחות בשיאן.

שבועות האוריינטציה של כל אחד מאתנו נראו שונה לחלוטין, תסמכו עלינו שהשווינו חוויות, התעדכנו בזמן אמת ותיעדנו כל רגע (מבטיחים לשתף בקרוב, מקווה שאתם עוקבים אחרינו..)

חלקנו רצנו מפגישה לפגישה ופגשנו את אנשי הקשר החשובים, זכינו להכיר את מקום העבודה החדש שלנו- השגרירויות בהן נשרת ואת הצוותים איתם נעבוד, חרשנו את ערי הבירה בעולם לאורכן ולרוחבן בחיפוש אחר דירות ואפילו קפצנו לכמה סופרים לראות מה יש לשווקים המקומיים להציע.

אין ספק ששבוע האוריינטציה שלי לימד אותי על השוני התרבותי הקיים במדינת השירות.

במהלך חיפושי הדירות שלי הבנתי שדירה "ע-נ-ק-י-ת" המתאימה לאירוח היא למעשה דירת 40 מ"ר, שלמרות גלי החום התוקפים את אירופה וההתחממות הגלובלית המדאיגה מזגנים אינם מוצר צריכה בסיסי בוורשה ותתפלאו כמה הסברים קיימים על למה לא צריך מזגן, ושלגמרי ניתן לשרוד בחום של 40 מעלות חום במשך חודשיים. המרחקים, או המרחקים- הליכה של חצי שעה בשלג בחורף ואז עוד נסיעה של 30 דק' בתחבורה ציבורית הינן הגדרות למקום מגורים שקרוב מאוד למקום העבודה.

למזלי אני והמתווכת שעבדה יחד איתי למדנו לצחוק על ההבדלים בנינו בימים שבילינו יחד ומצאנו את הדירה המיוחלת- אפשר להגיד שהמשימה החשובה של האוריינטציה בוצעה בהצלחה!

אך אם לרגע חשבתם שבזאת נגמרו המשימות לקראת הנסיעה- הרי שטעות בידכם, כאן מתווסף אלמנט נוסף וחשוב מאוד של היציאה לשליחות- הסטטוס האישי בו יוצאים!

רבות דובר בבלוגים של החברים והחברות שלי לקורס על ההכנות שעושים עם המשפחה, מציאת עבודה לבן/בת הזוג, בתי ספר לילדים, סדנאות מטעם המשרד בליווי פסיכולוגים לבני הזוג וההתמודדות המשפחתית- אך האם יצא לכם רגע לעצור ולחשוב "מה עם מי שיוצא להרפתקה הזאת לבד?" מי שאין לו "חבר/ת צוות" שיחלקו איתו את הרגעים הטובים, הרעים, הקשים, המאתגרים, המרגשים והשמחים.

אני חושבת שצריך להיות אדם ייחודי על מנת להסכים ולפעמים אפילו לדחוף את בן/ת הזוג שלך לצאת לדרך החיים הזו. זאת הזדמנות מצוינת לפרגן לבני/ות הזוג של חברי לקורס- הם לגמרי חלק מהתהליך והמסע הזה ביחד איתנו!

האתגרים והשמחות של כולנו, בין אם אנו יוצאים לבד או עם משפחה הם שונים ואינם ניתנם להשוואה, אך הייתי שמחה לשתף במקצת איך זה נראה מנק' המבט האישית שלי.

הגשמה עצמית- בימים אלו מתקיימים המיונים לקורס הצוערים הבא, אנשים שיוצאם לדרך חדשה שאנחנו התחלנו ממש לפני כחצי שנה. הם מחפשים מידע ותשובות, בדיוק כמו שאני עשיתי לפני ההגעה לקורס. בשמחה אני עונה לכל השאלות וההודעות ברשתות החברתיות.

פעמים רבות אני שומעת מנשים ומגברים רווקות/ים כאחד חששות על איך דרך החיים הזאת תשפיע על החיים הפרטיים שלהם, אין לי את התשובה הנכונה לשאלה הזאת, אני רק יודעת להגיד להם שאני רוצה להיות אדם שלם בפני עצמו, אדם שמגשים את עצמו ואת החלומות שלו, הן מבחינת מקצועית והן מבחינה אישית וכי אינני מאמינה בלשבת בחיבוק ידיים ולחכות "שמשהו יקרה לי", אני תופסת את החיים האלה בשתי ידיים, עולה על מטוס ויוצאת לכבוש את העולם.

אין ספק שיידרש אדם מיוחד שיצטרף לדרך המדהימה הזאת- אבל הוא יזכה לקבל בצד השני מישהי מאושרת, שאוהבת את מה שהיא עושה.

אז הסירו דאגה מלבכם, אם זה מה שאתם רוצים לעשות באמת- לכו על זה בכל הכוח!

מסקר קצר שערכתי בקרב רווקי/ות הקורס גם הם זכו להנות מיתרונות היציאה לשליחות בגפם, להלן מדגם מייצג: למה שלא יכרטסו לך את כרטיס הטיסה כ Mr. נכון? הרי ברור שהשליח הוא גבר ולא אישה, שתצא לעבוד עם שגרירה וצוות נשי מלא- Girl Power לגמרי!

או לחלופין שכמות הבירוקרטיה איתה יאלצו להתמודד לקראת הנסיעה קטנה כי כל מייל המכיל כותרת של ".....לבני זוג..." נמחק אוטומטית, משימה פחות לאוסף.

המערכת- אין ספק שהממסד משקיע חשיבה ועשה צעדים בשנים האחרונות על מנת להכיל את השליחות המשפחתית, אך לטעמי יש מקום להשקיע מחשבה נוספת גם בכל הנוגע למסגרת התומכת של מי שיוצא לבדו. למרות שתהליכים במערכות גדולות נוטים להתארך, אני רוצה להאמין שעם הזמן המצב ישתפר לטובת הבאים אחרינו.

מעבר למשרד קיימת מערכת שלמה של ספקים ונותני שירותים איתם אנו עובדים במהלך ההכנות לשליחות שיוצאים מתוך נק' הנחה בסיסית שאין אף אחד שעושה את התהליך הזה בעצמו. כמות הפעמים ששמעתי "מה? בעלך לא יכול להיות בבית לקבל את זה?, "אז אולי בעלך יהיה במקומך?" שברה כל שיא אפשרי, וזה עוד לפני הפליאה בקולם כשאני עונה להם שצר לי להודיע להם, וגם לאמא שלי, ש"בעלי" טרם הופיע, והם מוזמנים לקרוא לו ולהכיר בנינו.

אז אחרי כל זה ובנימה קצת יותר אישית-

למרות שבחרתי בדרך החיים הזאת בשלב זה של חיי אני ממש לא לבד, יש לי מערכת תמיכה ענפה שכוללת את המשפחה המדהימה שלי, שקנתה כרטיסי טיסה לבקר אותי לכבוד יום הולדתי ה-30, אותו אחגוג בשליחות, עוד לפני שהיה לי תאריך יציאה או בית לארח אותם בו.

החברים/ות שלי הנמצאים שם בכל רגע נתון ומלווים אותי יד ביד, אומנם הזנחתי אותם טיפה בחודשים האחרונים אך אני סמוכה ובטוחה שהם מבינים ותומכים בי.

חברים/ות שהכרתי במהלך הקורס ואין ספק שיישארו איתי להמשך הדרך וממש כמו בטירונות, קורס קצינים או תארים אקדמאיים רק הם יוכלו להבין אותי ואת החוויה הזאת שנקראת- קורס צוערים!

ואחרונים חביבים, כל אותם האנשים שידעו שאני צריכה לצאת לשליחות ולדרך הזאת עוד לפני שאני ידעתי והאמנתי בעצמי.

תודה,

נפגש בוורשה!