השבוע המשמעותי בחיינו

מאת: מוחמד הייב

מאז שהחל קורס הצוערים, אי שם בשלהי 2018, היו לנו הרבה רגעים מרגשים - ימי הולדת, הכנות לחתונות (כן ברבים!) ואפילו צוער אחד שהפך לאבא בפעם הראשונה! אבל השבוע הזה שובר את כל השיאים. ביום שני האחרון קיבלנו את ההמלצות לשיבוצים ליעדים שונים, שבוע משמעותי בהחלט. "המנילה",לא בירת הפיליפינים, יותר כמו בצבא, אותה קיבלנו לפני פחות מחודש מכילה יעדים שנמצאים ביבשות רחוקות, אמריקה הלטינית ואסיה, אך גם יעדים קרובים באירופה ואפריקה. היה לנו מעט זמן ומלאכה מרובה ללקט פרטי מידע על המדינות והערים – ממקומות בילוי ועד לבתי ספר ואופציות לחיות המחמד שלנו (כי הן חלק מהמשפחה!). כל אחד ואחת מאתנו יזכו להכיר מקרוב איך זה לעבור ולשרת בחו"ל כאשר יחד עם החוויות וההזדמנויות עומד בפנינו אתגר לא קטן בכלל (רמז – לייצג את ישראל זו שליחות וכבוד אבל לא תמיד מדובר במשימה קלה או פשוטה). ואז זה התחיל. אחת-אחת (בכ"ז רוב נשי...) נכנסנו למשרד של רח"ט ההדרכה ושמענו לאן פנינו מועדות בשנים הקרובות. אנחנו מחכים בחוץ, מנסים לנחש מה קורה בתוך החדר הסגור, הרי חלקנו גם ביקשו להישאר עוד שנה בארץ, מה שייתן לנו הזדמנות להכיר את המשרד יותר טוב ולהתכונן בצורה טובה יותר לקראת קיץ 2020. כל אחד עם ציפיות, כל אחת עם תקוות ובעיקר עם המון אמונה שאנחנו עושים את הצעדים הנכונים והמשמעותיים ביותר בקריירה הדיפלומטית שלנו, מגשימים את החלום, לייצג את מדינת ישראל ולגלות את העולם. הדקות עוברות והמתח באוויר בשיאו, לחישות בפינת הקפה האהובה. מה לא היה באולם באותן שעות גורליות, ריקודים, הימורים ואפילו מגשי פיצות שנטרפו תוך כמה דקות. השאלות האמיתיות - מה כל אחד קיבל, מי זכה להיות מס' 2 בסנטיאגו או האנוי, אוסלו או אקרה, כל תפקיד הוא עולם ומלואו, וכל יעד הוא עולם חדש ומרתק שאחד או אחת מאתנו ילמדו, יכירו ויחיו אותו בשנים הקרובות. "אז מה היא קיבלה? את מה שביקשה??" לחישות, וניחושים, הרבה פחמימות, עוד קצת קפה, אולי גם מים, בעיקר הטישו והמצלמות מוכנים למי שיצא או תצא עם דמעות בעיניים... ואיזה כיף שרוב חבריי לקורס יצאו עם דמעות של שמחה ותחושת הקלה. הקורס מאתגר מהרבה בחינות, ביניהם ריבוי המשימות ושעות השינה הלא רבות וכולנו מחכים לצאת למספר ימי חופש בחג הפסח ולזמן איכות עם המשפחה והחברים. אז בעיקר בזכות העבודה הקשה מאחורי הקלעים של חטיבת ההדרכה (מדובר על הרכבת פאזל לא פשוט בכלל), נצא לחופשת הפסח עם הידיעה לאן כל אחד מאתנו מיועד ללכת. חלקנו יינצלו את החופש לברר עוד פרטי מידע על מקום השירות וחלקנו יימצאו את הדרך להסביר למשפחה למה 30 שעות טיסה זה לא כזה נורא , אבל העיקר שאנחנו כבר יודעים, ומההיכרות עם החברים שלי לקורס עד כה, הם הולכים להסתער על יעדי השירות בכל הכוח. בהצלחה לכולנו!