להיות צוערת

מאת: אורלי גולדשמידט

להיות צוערת בקורס הצוערים של משרד החוץ.

להבין שלקום ב-05:30 לפנות בוקר, לא נחשב כל כך "מוקדם". להבין שזו השגרה החדשה שלנו ולהיות בסדר עם זה, בגלל תחושת הסיפוק האמיתית. להצליח לאכול ביד אחת, לכתוב מברק ביד השנייה, ואיכשהו להצליח לשתול עץ לט"ו בשבט – בו-זמנית. לשמוע מושגים כמו ארב"ל, מש"ב וקשתו"ם, ולהשתמש בהם בטבעיות באמצע משפט, כאילו הם חלק משפת האם שלנו. לצאת למסע בעקבות האתגרים, השסעים והמשברים שיש בחברה הישראלית, אבל גם לקבל השראה מההירתמות לשינוי ומסיפורי ההצלחה.

להיות צוערת. לרצות להתחבר לכל אחד מחברי הקורס חיבור עמוק, ובכל זאת לזכור שאנחנו לא פחות מ- 23 אנשים. להרגיש שהצוערים ממלאים אותי באנרגיות במהלך היום, ועדיין להגיע למצבים שאחרי 18 שעות יחד אנחנו צריכים הפסקה אחד מהשנייה. לדעת שיצרנו משהו מיוחד בחיבור שלנו ועדיין להיות מופתעת שכולם מאשרים הגעה לארוחת שישי יחד במקום לברוח הביתה.

להיות צוערת. לחשוב כל הזמן על השפעה, השפעה, השפעה... ואיך אני מייצרת אותה. לדעת שלפעמים אנחנו תחת זכוכית מגדלת, אבל בו-זמנית להתנהל כרגיל ולהיות אותנטיים. לבחור בחיים לא שגרתיים, ולדעת מראש שנשלם על זה מחיר – לראות את הילדים פחות, להיות עייפה רוב הזמן, לחפש דקה פנויה כדי להתקשר לחברה – אך בכל זאת להיות מאושרים כי אנחנו יודעים כמה חשובה העשייה הזו. להבין שהחוויה, שמרוקנת אותנו גם ממלאת אותנו באותו הזמן ממש.

להיות צוערת. לחבק את ההזדמנות להשתפר בכל תחומי החיים – גם אלה שחשבנו ששלטנו בהם לפני הקורס. ללמוד המון מהמומחים הגדולים ביותר בכל תחום, ומעבר לידע לקבל נקודת מבט אישית והרחבת האופקים המחשבתיים. למצוא את עצמי מתווכחת עם אותם מרצים, תוך תרגול תרבות דיון דיפלומטית. לשמוע מהמנהלים שלנו "אנחנו מאוד מבקשים" ולדעת שזו ממש לא בקשה...

להיות צוערת. לצחוק עם שאר הצוערים על שיבוץ אפשרי בקיגאלי (רואנדה), אבל ללכת לבדוק בסתר מה התנאים שם, כי בעצם קיגאלי מאוד מושכת אותי. לשמוע שבסופו של דבר אני אשלח לאן שהמערכת תצטרך, אבל בכל זאת, מידי פעם, קצת לדמיין את עצמי בניו-יורק. לדעת שאנו נעשה את הכול כדי לקדם את יחסי מדינת ישראל עם העולם, גם אם לא תמיד נדע מאיפה להתחיל.

להיות צוערת. לחלום לשנות את העולם, אבל להבין שזה לוקח הרבה זמן ועבודה קשה. להבין שעוד כמה חודשים נהיה באנגולה, אוקראינה או קולומביה, אבל לא להיות סגורים על מה בדיוק זה אומר. להאמין שלא משנה לאן נגיע, אנחנו נצליח לחבר את ישראל – כפי שאנחנו רואים אותה – עם המקום שבו נהיה. להבין שאני עוד שנייה נשלחת לייצג את ישראל בחו"ל, להיות הישראלית הכי טובה שאני יכולה להיות ולהבין את האחריות הגדולה העומדת מאחורי זה.

להיות צוערת. להיות בפתח של התחלה חדשה, להאמין שאפשר גם אחרת, להתרגש עד אין סוף, ולקוות שבסוף היום אוכל להתבונן במסלול חיי ולהיות גאה בעשייה שלי.

הפוסט נכתב בהשראת סרטון הומוריסטי שהפקנו בקורס, "להיות צוער". תוכלו לצפות בו בקישור: https://www.facebook.com/mfa.training/videos/312017559657058/