רצים אל היעד

פתאום זה קורה. מישהו שאתה מכיר מודיע שבעוד חצי שנה הוא עומד להשתתף לראשונה במרתון, או מישהי שהחליטה שנמאס לה "רק" לרוץ ועכשיו היא גם חייבת לסיים תחרות איש ברזל. פתאום, ככה.

מה זה אומר עבור מי שצופה מהצד? שיש עכשיו מישהו שעומד לקום מאוד מוקדם בבוקר ולשנות את התפריט שלה (ברוכים הבאים לחדר האוכל החלבי\בשרי), ועומד לדבר על התחביב החדש שלו. הרבה. ובעיקר על זה.

בדומה, יש אצלנו את מי שהרעיון הדיפלומטי מכווין את בחירת תחום הלימודים והעבודה מגיל צעיר יחסית, ומנגד את מי שהחיידק הדיפלומטי היכה בו מאוחר. ממש מאוחר. המשותף לכולנו - ההכרה שהקבלה לקורס הצוערים כשלעצמה לא מהווה את היעד, אלא שלב קריטי בהגשמת יעד – יצוג המדינה וכולנו עכשיו ב"מסלול הכושר" של ההכשרה הדיפלומטית.

רץ למרחקים ארוכים, כפי שהבהיר לי חבר לפני מספר שבועות, איננה הגדרה ששייכת למי שקם יום בהיר אחד בבוקר ויצא לרוץ מרתון. היא מתארת אדם שגיבש רעיון מתוך מחשבה מסוימת, או חלום, וכדי להגשים את החלום הזה נדרש לבנות תכנית ארוכת טווח עם מטרות ביניים מפורטות. כדי להגשים את המטרה צריך לפנות זמן, כדאי להתייעץ עם גורמים שמבינים בתחום, צריך לשאול אותם ואת עצמך שאלות כדי להתכונן כראוי, לחלק את האימונים לסוגים שונים ולקבוע יעדי ביניים ניתנים לכימות ולבסוף –לעמוד בתכנית.

יש הרבה מאוד תכנים בקורס הצוערים. קשה אפילו למנות את כולם, בעיקר בשל העובדה שכל שבוע מכיל מפגשים רבים כל כך עם אנשים מרתקים מתחומי עשייה שונים, בזמן קצר שלרוב לא משאיר זמן לעיבוד. אבל הקורס, כמו תכנית הכנה טובה לריצה ארוכה – מחולק ל"סוגי אימונים שונים". הסוג הראשון הוא ללמוד ללכת. מהר. יסודות בנצרות ואיסלאם, הבנת החברה הישראלית על גווניה השונים, הכרת המרחב בו אנו חיים והכרת האגפים השונים של המשרד.

רוצים לרוץ ולא רוצים להיפצע בדרך? לצד בניית הנפח הראשונית צריך גם לחזק את שרירי הליבה – איך בנוי משרד החוץ, מהי דיפלומטיה, מהי ציונות (והאם היא משמעותית במאה העשרים ואחת? במילה אחת - כן!), איך מדווחים בצורה מדוייקת ותמציתית על פגישה מדינית, איך אגפים שונים במשרד מתקשרים זה עם זה ומול הנציגויות השונות בחו"ל (102, בקרוב 103. לא פשוט...).

דורון פאר

פור? צריך להכניס אימונים עצימים (ספרינטים\אינטרוואלים)! אין כמו משימות שונות, בתחומים שונים ובזמני הגשה משתנים: בעוד שעה ורבע יש להגיש תכנית לביקור משלחת בתחום ההיטק, מחרתיים יש לשלוח דיווח בנושא פגישה בה נכחתם אתמול, שבוע הבא נעביר מצגת בנושא חינוך בלתי פורמאלי בישראל, עוד שבוע וחצי יש להגיש תיק מדינה על זמביה). יש מי שלא התנשף בסוף ריצת אלפיים? אז מסתבר שאחרי ריצה כזו, הרבה יותר קל להשלים ריצה של 4 קילומטרים ולנשום (יחסית).

הטעות של רצים מתחילים, או רצים נלהבים מדי, היא הגדרה של יעד לא מציאותי, בניית תכנית אימונים לא מתאימה, או תכנית שאפתנית מדי. מי שישב עד כה על הספה לא ירוץ חצי מרתון בעוד חודש ומי שסיימה מקצה 10 קילומטרים אתמול לא תרוץ מרתון בעוד חודשיים, בלי לפגוע בעצמה. אחד הדגשים החשובים בקורס מושם על סדנאות הניהול, בניית וניהול פרוייקטים, ניהול עומסים ובנייה נכונה של לוחות זמנים. אם רוצים לנהל נכון את המשימה – צריך להגדיר אותה נכון ומדויק כבר בשלב הראשון, ומתוך חשיבה מודעת לגבי היעד שנבקש להגשים ועל "חבילות העבודה" (סוגי האימונים) שנידרש להשלים לצורך כך.

יש אנשים שאוהבים לרוץ לבד (עם מוסיקה, או בלי) לעומת מי שאוהב לרוץ בקבוצות של 2-3 או חובבי אירועי הריצה ההמוניים. אנחנו לומדים בקורס הזה איך לרוץ במבנים שונים – העברת הרצאה קצרה בנושא חוק הפונדקאות או דמוקרטיה במזרח התיכון, הכנה של סיור בנושא החברה הישראלית או חדשנות, בצוותים של 2-3, בניית תכנית מסגרת מקיפה לביקור של בלוגרים בריטיים מובילים בישראל בקבוצות של 5-6. בכל קבוצה דינמיקה שונה, והריצה מקבלת אופי שונה.

חצי שנה אחרי ההודעה מהפסקה הראשונה אנחנו מגלים – האם אותו אדם סיים את המרתון, האם היא סיימה ראשונה במקצה שלה את תחרות איש הברזל? אנחנו מגלים גם האם הריצה היא לצורך הריצה, או שהיא ממוקדת להגשמת מטרה נקודתית – יעד אחד. בכל יום בקורס אנחנו מתוודעים מחדש לכך שמסלול ההכשרה שלנו הוא תכנית האימונים שמטרתה להציב אותנו בכושר המתאים לאורח החיים הדיפלומטי המתמשך - שהוא היעד.